<h1>שאילתות פרשת פנחס שאילתא קל"ד</h1>
<h2>דף פח:</h2>
ואילו היכא דאיטעין אכותית ואיגיירא לה אסיר ליה למינסבה דתנן [יבמות כ"ד:] הנטען על השפחה ונשתחררה על הנכרית ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו והנטען לאשת איש והוציאוה מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא אמר רב ובעדים אבל אקלא לא דכיון דאיבעיל לא אסרינן לה דאמר מר [יבמות צ"ב. גיטין פ"א. פ"ח: פ"ט.] קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה והא נמי לא אסרינן לה דאם כן אתה מוציא לעז על בניו של ראשון ואי איכא דבר מכוער בשני עדים וקלא דלא פסיק מפקינן לה בין מבעל בין מבועל [יבמות כ"ד:] דתניא הרוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא רוק למעלה מן הכילה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא מנעלים הפוכים תחת המטה א"ר הואיל ומכוער הדבר תצא מנעלים הפוכים נחזי דמאן נינהו אלא מקום מנעלים הפוכים ואמרינן [שם כ"ה.] הילכתא כוותיה דרב ואמרינן הלכתא כרבי קשיין אהדדי לא קשיא הא בקלא דפסיק והא בקלא דלא פסיק קלא דלא פסיק ואיכא עדים בדבר מכוער כרבי קלא דפסיק כרב וקלא דלא פסיק עד כמה אמר אביי אמרה לי אם דאומי מתא יומא ופלגא ותנן המביא גט ממדינת הים ואמ' בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר' יהודה אומר הרגתיו לא ישא את אשתו הרגנוהו תנשא אשתו דאיכא למימר האי דאסהיד משום דקא בעי למינסבה הוא הנ"מ היכא דלא בעיין שני עדים אבל היכא דבעיין שני עדים לא חיישינן דתניא [גיטין ס"ז.] עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חששו חכמים בדבר זה איני והא תנן חכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה הכי נמי ביחיד מומח' דחד מהימן למיסר ולמישרא ואתו למימר האי דאסרה משום דבעי לאינסובה הוא. ברם צריך למימר כנסה מהו שיוציא גבי שפחה וכותית תנן [יבמות כ"ד:] כנס אין מוציאין מידו גבי אשת איש תנן כנס מוציאין מידו בהמביא גט ובמת ובחכם לא תנן אם כנס להידא מדמינן להו מי אמרינן לשפחה וכותית מדמינן להו מה התם משום דלא לימרו אינשי הוא ולא מפקינן הכי נמי לא מפקינן או דילמא מדלא קתני להו בתר שפחה וכותית וקתני להו בתר אשת איש למימרא דכאשת איש דמיין ת"ש [יבמות כ"ה:] דאיבעיא להו כנס מהו שיוציא רב כהנא אמר כנס מוציא ורב אשי אמר כנס אינו מוציא תנא להו רב זוטי דבי רב פפי כדברי האומר כנס אינו מוציא אלמא לשפחה ולכותית מדמינן להו והילכתא כנס אינו מוציא.
